הסכם הסיוע הביטחוני שחתמו ביניהן ישראל וארה״ב בשלהי כהונתו של הנשיא דאז, ברק אובמה, קבע כי סכום הסיוע הביטחוני המשולם מארה״ב לישראל יגדל מ-3 מיליארד ל-3.8 מיליארד. עם זאת, ההסכם החדש הטיל על ישראל מגבלה שלא הייתה קיימת בעבר: להעביר (בהדרגה מסוימת) את כספי הסיוע, להוצאה בארה״ב בלבד, על ידי הגבלת יכולתו של משרד הביטחון להמיר את כספי הסיוע.
מדובר בשינוי משמעותי עבור תעשיית הביטחון הישראלית, ואף עבור בטחונה של מדינת ישראל: חלק משמעותי מהמו״פ של אמצעי לחימה שנעשה כיום בישראל בצורה מקומית, יועתק בלית ברירה לתעשייה הביטחונית בארה״ב. בשבוע שעבר, מבקר המדינה אף התריע בנוגע לחוסר ההיערכות של משרד הביטחון לנושא: ללא היערכות, ישראל תאבד מיכולתה אסטרגטית החשובה לייצר עבור עצמה אמצעי לוחמה, וכן חברות התעשייה הביטחונית יאבדו מהיקף ההזמנות שלהן, מה שיפגע במקומות העבודה הרבים שהן מספקות.
לפי ג׳ואל אלון, השינוי בכספי הסיוע קרב ובא, וראוי להיערך אליו כבר כעת. עבור חברות רבות, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם השינויים המתהווים, היא להעביר חלק מן הפעילות שלהן לארה״ב, בין אם על ידי הקמת חברות בת, מיזוג עם חברה אמריקאית ודרכים נוספות. נכון, הדבר כרוך בבירוקרטיה, והמהלך כולו כרוך בלא מעט עלויות ומאמצים. עם זאת, השלמת המהלך תמשיך לאפשר את קבלתם של כספי הסיוע (שכאמור אף יגדלו), גם לאחר השינויים ביחס ההמרה.
